החלטה בתיק סע"ש 10807-02-13

בפני בית הדין בקשות שונות שהגישו הנתבעים במסגרת הליך זה. נדון בבקשות אלו אחת לאחת.

הבקשה לסילוק על הסף

1.     בפני בית הדין בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, טרדנות וקנטרנות, וכן כן נימוק אחר.

2.     טענות הנתבעים בתמצית:

הנתבעים טוענים כי תביעת התובע לשעות נוספות איננה מתבססת על עובדות ואף לא ניתן להוכיחה.

סיכויי התביעה ברכיב הודעה מוקדמת וגמר חשבון קלושים.

נוכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים הרי אין מקום לתביעתו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים.

טענתו של התובע בדבר הליקויים בתלושי השכר אף היא איננה נתמכת בכל עובדה ומדובר בטענה כללית לא כל בסיס.

מרבית עילות התביעה אינם מבוססים ונסתרים על ידי ראיותיו של התובע עצמו.

3.     בתגובתו ציין התובע כי עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה מעוגנות היטב הן מבחינה משפטית והן מבחינה ראייתית.

4.                                                                                                                                                                                                                                                                  כבר נפסק לא אחת כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף.  רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין (כך נקבע ב ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו פ"ד מ (2) 668)

5.     בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" (הוצאת ניצן מהדורת 2004 פרק 4 עמ' 13) מתייחס ד"ר יצחק לובוצקי למדיניות בתי הדין לעבודה להשתמש במחיקה על הסף "ביד קמוצה ובמשורה", ומדגיש כי בנוגע לדחייה על הסף:

" בעניין זה על בית הדין להזהר שבעתיים , בהתחשב בעובדה כי דחייה על הסף תהיה בדרך כלל בבחינה " מעשה בית דין ".

6.     תקנה 44 לתקנות קובעת כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר בנימוק שכתב התביעה אינו מגלה עילה. על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא כדלקמן:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר תביעה הוא, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה..."

(זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383-384 והאסמכתאות שם).

7.     מכאן כי מלאכתו של בית הדין בשלב זה הינו לבחון קיומה של עילת תביעה - ולו הקלושה ביותר - אשר בהנחה שתוכחנה העובדות המקימות אותה, תאפשר למשיב לתבוע את הסעדים שפורטו בכתב התביעה

8.     לאחר שעיינתי בכתב התביעה השתכנעתי כי יש במסכת העובדות המתוארות בו יסוד סביר לכאורה ליצור עילות תביעה וכאשר על בית הדין לבחון האם התובע הוכיח את עילות התביעה במסגרת בירור ההליך לגופו.

הבקשה לסילוק על הסף נדחית.